<h1>שבלי הלקט סימן ע"ד</h1>
<h2>דף קז.</h2>
ואם ראוי לברך על הגפן אחר כוס שלקידוש אם לאו, מצאתי בשם רב עמרם גאון זצ"ל וששאלתם כוס שלקידוש טעון ברכה לאחריו אי לא. אם תימצי לומר טעון, הני מילי היכא דמקדש מיקמי דלייתי פתורא, אבל אי מייתי פתורא ומקדש אפתורא לא טעון, או דילמא בין מייתי פתורא בין לא מייתי פתורא טעון ברכה לאחריו. כך ראינו, שכל זמן שלא בירך ברכת המזון חייב לברך ברכה אחרונה שהיא על הגפן. מאי טעמא. דלא קא חשיב ליה לכוס שלקידוש בהדי הנך דאין טעונין ברכה לאחריהן, דקאמרינן מיתיבי כל הטעון ברכה לאחריו טעון לפניו, ויש שטעון לפניו ואין טעון לאחריו. וזו הלכה היא, דמותבינן מינה תיובתא. וקא אמרינן בשלמא לרב יצחק בר אבדימי למעוטי ירקא, דאין טעון ברכה לאחריו. לר' יצחק, למעוטי מיא. אלא לרב פפא למעוטי מאי למעוטי מצוות. ומקשינן ולבני מערבא דבתר דמסלקי תפילייהו מברכין לשמור חוקיו, למעוטי מאי, למעוטי ריחני, דאין טעונין ברכה לאחריהן. ואילו כוס שלקידוש לא מדכרינן ליה כלל, אלמא טעון ברכה לאחריו. והני מילי היכא דלא אית ליה חמרא לכוס של ברכת המזון, אבל אית ליה חמרא לכוס שלברכת המזון כיון דעדיין לא מסח דעתיה ממשתייא, דהא אית ליה כוס שלברכה, לא צריך לברוכי אחר כוס שלקידוש. ואי קשיא אם כן למה מברך על כוס שלברכה בורא פרי הגפן. משום דאפסקה בברכת המזון. והיכא נמי דלא הוה ליה לבר מן ההוא כוס שלקידוש ואיקרי ובריך ברכת המזון נפיק ליה בברכת המזון ולא יכיל מהדר ברוכי על הגפן בתר ברכת המזון, ולא שנא קדיש מקמי פתורא ולא שנא קדיש על פתורא. וכי תימא כוס שלקידוש לא נפיש וכיון דלא שתי טובא לא צריך לברוכי על הגפן, כבר נתנו חכמים שיעור בין באכילה בין בשתייה. אכילה, כיון שאכל כזית מכל מאכל טעון ברכה בין לפניו בין לאחריו, דאמר ר' חייא [ברכות ל"ח ע"א] אני ראיתי את ר' יוחנן שאכל כזית מליח ובירך עליו תחילה וסוף. שתייה, כיון ששתה כדי רביעית כבר נתחייב בברכה ראשונה ואחרונה דעד רביעית שמה שתייה. איבעיתימא דגמרינן מיום הכיפורים, דתנן [יומא ע"ג ע"ב] השותה מלוא לוגמא חייב. איבעיתימא מיהא [ברכות י"ד ע"א] מטעמת אינה צריכה ברכה, והשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום. וכמה. ר' אמי ור' אסי טעמין עד רביעתא. ואידי ואידי קרובין לחד שיעור. ואם תאמר שמא קידש ולא שתה רביעית, אם כן לא יצא ידי חובתו, דקאמר המקדש וטעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא. וכל שכן אם שתאו כולו שחייב לברך. וכל שכן כוס שלהבדלה דאין רגילין להשקות ממנו את בני הבית ואת בני המסיבה, ומבדיל רגיל לשתות כולו שחייב לברך אחריו. ואם תאמר כיון דכוס דמצוה הוא, ולאו להנאתו קא שתי ליה ופטור. אם כן מצה בלילי הפסח, שחובה ומצוה היא, הכי נמי שאין מברך ברכת המזון אחריה, אלא כיון שטעם כשיעור, בין אכילה בין שתייה, נתחייב בברכה אחרונה. ואם מקדש זה או מבדיל זה עברו ולא טעמו כרביעית ודאי פטורין מן הברכה אחרונה. [עכ"ד]. ונראה בעיני דכוס שלקידוש אינו טעון ברכה לאחריו. ואפילו להנך רבואתא דסברי דיין שבתוך המזון טעון על הגפן קודם ברכת המזון ואינו נפטר בברכת המזון, אין כוס שלקידוש טעון על הגפן, שהרי יש לו לשתות בתוך המזון, שאם יברך על הגפן לאחר כוס שלקידוש, אם כן צריך עוד לחזור ולברך בורא פרי הגפן על היין שבתוך המזון. ודבר זה אינו, שהרי שנינו בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון, ואוקימנא בשבתות וימים טובים, אם כן, כוס שלקידוש נפטר מברכה שלאחריו עם יין שבתוך המזון. ויש אומרים שיין שבתוך המזון אינו טעון על הגפן, שאם ברכה אחת מעין שלש פוטרתו, כל שכן שלש ברכות עצמן. וסברתינו בזה כתובה לפנינו בערוגה השלישית הלכה קמה.
